הרוש רבקה ואח' נ' שופרסל בע"מ ואח'

החלטה

התובעת מבקשת להורות שבישיבת ההוכחות הקבועה ליום 16.2.10 ישמעו רק ראיות התביעה או לחלופין לדחות את הדיון על מנת שתוכל לבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט מיום 10.2.10, שבה נקבע כי בית המשפט יתעלם מראיות שהוגשו שלא כדין ובניגוד להחלטתו.

ספק אם בכלל ניתן כיום לבקש רשות ערעור על החלטה שכזו, אך עצם הגשת בקשה זו היא תוצאה הנגזרת מדרך פעולתה הפגומה של התובעת. ראיות הצדדים הוגשו לפני חודשים רבים לפי החלטה של בית המשפט. מאז התקיימו שתי ישיבות שבהן נבחנו הראיות. בישיבה האחרונה נקבע מועד הוכחות, לבקשת התובעת. ארבעה שבועות לפני ישיבת ההוכחות הגישה התובעת בלי לבקש רשות חוו"ד מומחה חדשה וראיות שונות. הנתבעות ביקשו שבית המשפט יתעלם מראיות אלה שהוגשו זמן רב אחרי המועד ולאחר שהוגשו ראיות ההגנה ובניגוד לדין ובית המשפט קיבל את בקשתן.

כעת "נדהמת" התובעת מההחלטה ובבקשת לשבש את סדר שמיעת הראיות על מנת לאפשר לה לבקש רשות ערעור על ההחלטה. רק מי שמתחילה מזלזל זילזול מוחלט בהחלטות בית המשפט יכול להיות "נדהם" מכך שהן נאכפות. התובעת מזכירה לבית המשפט שהפרוצדורה אינה מיטת סדום, אך היא נוהגת בה כאילו אפילו אינה מצע לדיון – היא פשוט מתעלמת ממנה. היא ניתלית בתקנות (שכבר עברו מן העולם) אשר נהגו בימים רחוקים שבהם לא נהגו להגיש ראיות בכתב ומראש ומתעלמת מיער הפסיקה המכירה בזכותו של בית המשפט לשלוט באמצעות הוראות דיוניות במועדי וסדר הבאת הראיות. כפי שהובהר בהחלטה הקודמת לא מדובר כאן בעמידה דקדקנית על הפרוצדורה, אלא בהקפדה על ההגינות הדיונית והשוויון ומניעת ניסיון של בעל-דין ליטול לידיו בעורמה ובכוחנות את ניהול המשפט תוך פגיעה בזכויות הנתבעים.

למעשה שיטתה של התובעת מעמידה את בית המשפט בפני שתי חלופות בלבד:

הראשונה, כניעה לגחמותיה – ויתור על ניהול הדיון לפי הוראותיו והתרת פגיעה בנתבעים.

השניה, דחיית מועד הדיון, או שיבוש המשפט, כדי לאפשר לתובעת למצות את מסלול הערעור. כפי שכבר הובהר בהחלטה הקודמת אין בדעתי לדחות את הדיון ואין בדעתי לאפשר את סרבולו או פיצולו. ביום 16.2.10 ישמעו כל העדים. הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז שבט תש"ע, 11 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.